על פי כל הדיווחים, עולם הפרסום האקדמי טובע במה שמכונה כיום "תוכן ירוד מבוסס בינה מלאכותית" (AI slop) – תוכן באיכות נמוכה, המיוצר באופן המוני באמצעות בינה מלאכותית. נכון לשנת 2025, על פי
ההערכות, 57 אחוזים מכלל המאמרים האקדמיים שפורסמו הציגו סימנים מובהקים להשפעתם של מודלי שפה גדולים (LLMs) – זינוק עצום לעומת 12 אחוזים בשנת 2023. יתרה מכך, נמצא כי בשנת 2025, למעלה מ-12 אחוזים מהסקירות בכתב העת Nature Communications נוצרו במלואן על ידי בינה מלאכותית.
יתירה מזאת קיימים מצבים בהם חוות הדעת האקדמית על מאמרי מחקר( peer reviews) אינה נכתבת על ידי מדענן אנושי מומחה אלא באמצעות כלי בינה מלאכותית יוצרת כמו מו ChatGPT או מודלי שפה אחרים
והתופעה אינה מצומצמת – מחקרים ונתונים מראים כי אחוז ניכר מחוות הדעת בכנסים וכתבי עת (לעיתים בין 12% ל-21% בחלק מהכנסים המדעיים הגדולים כמו ICLR) מזוהים ככאלה שנכתבו במלואם על ידי AI ( [1, 2]
מצב זה כרוך במספר חסרונות
- היעדר מומחיות אמיתית: ביקורת עמיתים אמיתית דורשת הבנה עמוקה של השדה המחקרי, יכולת לזהות פגמים מתודולוגיים נסתרים, ובחינה האם המחקר באמת חדשני. בינה מלאכותית נוטה לייצר תשובות כלליות, מנוסחות היטב אך שטחיות. [1, 2, 3]
- הזיות והמלצות שקריות (Hallucinations): לעיתים ה-AI ממציא ביקורות על שיטות שלא קיימות במאמר, או מפנה לרשימות ביבליוגרפיות ומקורות שלא היו ולא נבראו. [1, 2]
- הפרת סודיות ואתיקה: העלאת כתב יד אקדמי טרם פרסומו לכלי AI ציבוריים או מחוברים לרשת עלולה להפר את סודיות המחקר, וכתבי עת רבים וארגונים אקדמיים (כמו COPE) אסרו מפורשות על העברת מאמרים סודיים לכלים אלו או על האצלת תפקיד הסוקר לבינה מלאכותית. [1, 2]
ואשר להערכת המצב – יש הטוענים שאין זה בהכרח דבר רע ש"חוקרים משתמשים יותר ויותר בבינה מלאכותית בעבודתם – החל מאיתור ספרות מקצועית, דרך יצירת קוד ועד לניתוח נתונים עם זאת, הם חולקים על הדעה כי עמיתים בוחנים (peer reviewers) – ובני אדם בכלל – ימלאו תפקיד מצומצם יותר בקידום המדע; הם סבורים כי גם בעתיד, בני האדם הם אלו שצריכים להחזיק בהגה. לדבריהם, השאלה אינה מסתכמת רק בשאלה אם המחקר הוא בעל חשיבות. "השאלה צריכה להיות: האם ניתן לתת אמון בעבודה זו, והאם ניתן לשחזר אותה?"
לעתיד פתרונות בסוגיה זו.











