דו"ח שכולל המלצות מדיניות לחיזוק הגישה הפתוחה לפרסומים מדעיים ונתוני מחקר ברחבי אזור המחקר האירופי התפרסם (ERA). הדוח מבוסס על ניתוח משווה של כל 27 המדינות החברות באיחוד האירופי, ו מול שמונה מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי.
מהדוח עולה שהתקדמות לעבר גישה פתוחה באזור המחקר האירופי אכן הייתה אך לא אחידה. במשך יותר מעשור, כלי חוק של האיחוד האירופי, אסטרטגיות לאומיות, מנדטים למממנים, ובמקרים מסוימים, חקיקה לאומית קידמו ללא ספק את הגישה הפתוחה.
עם זאת, הם לא יצרו מסגרת קוהרנטית ועקבית ברחבי אזור המחקר האירופי. במקום זאת, המדינות החברות ממשיכות להיות שונות באופן מהותי בנושאים כגון בחירת כלי המדיניות שלהן, מידת המחייבות המשפטית, היקף הכיסוי, תקופות אמברגו, מנגנוני זכויות יוצרים, ומודלים של מימון והסדרי ניטור.
פיצול זה יוצר מורכבות עבור חוקרים, מוסדות ומממנים, במיוחד בשיתוף פעולה חוצה גבולות.
עם זאת, כפי שמראות תוצאות המחקר, כמה מצווארי הבקבוק המשמעותיים ביותר עדיין טמונים במבני התמריצים ובדפוסי החשיבה התרבותיים המעצבים את האופן שבו חוקרים יחידים, מוסדות ומערכות לאומיות מקבלים החלטות – היכן וכיצד לפרסם, מה נחשב לצורך קידום מקצועי, וכיצד לאזן בין עקרון הפתיחות לבין לחצים אחרים.
כדי להפוך את המדע הפתוח ל"נורמה החדשה" יש לנקוט במדיניות המקל והגזר כלומר : דרישות מחייבות (גישת ה"מקל"), כגון מדיניות והנחיות המחייבות שיתוף נתונים ופרסומים; ותמריצים חיוביים (גישת ה"גזר"), כגון קריטריונים מעודכנים להערכת מחקר, תגמול במונחי מוניטין ותמיכה בתשתיות, ההופכים את הפרקטיקה הפתוחה למסלול בעל ההתנגדות המועטה ביותר עבור החוקרים. לפיכך, עבור החוקרים, הגישה הפתוחה צריכה להפוך לפעולה הנובעת מ"אינטרס עצמי נאור" – כלומר, פעילות המועילה הן לחברה והן לקריירה האישית שלהם.
