מגה כתבי עת Megajournals הם מודל מיוחד בעולם הפרסומים האקדמיים/מדעיים.  כשמם כן הם,  נועדו להיות עם מספר רב יותר של מאמרים מאשר  כתבי עת  מסורתיים,  בדרך כלל בנושאים רחבי טווח.  הם פועלים על פי המודל הכלכלי של הגישה הפתוחה  שמבוסס על תשלומי המחברים  APC . ייחודם הוא במודל החדש של שיפוט עמיתים peer review   שמסתפק/מתמקד במה שנקרא "תקינות מדעית" "scientific soundness" . על פי מודל זה של שיפוט,  מאמרים לא נדחים  בגלל העדר חדשנות או חשיבות תוצאות המחקר כול עוד הם מקוריים ותקינים מבחינה מדעית. כתבי עת מסוג זה יכולים לפרסם אלפי מאמרים בשנה. על ההתפתחויות במגה כתבי עת בשנים 2006-2017 כתבתי בפוסט קודם.

כתבה ממאי 2020  עוסקת בניתוח מחזור החיים של  3  כתבי עת מסוג זה – PLOS ONE  , Scientific Reports   ו- IEEE Access    תוך התמקדות במספר מאמרים וב-Impact factor  של כתבי העת, בהשוואה ל- 2 כתבי עת מסורתיים, אף הם בגישה פתוחה – Nature Communications,    ו– eLife

מהנתונים הרבים שמוצגים עולים כמה מגמות אופייניות – מבחינת גידול כלומר מספר המאמרים – מגה כתבי עת יכולים לחוות תנודות לא צפויות ואפילו ירידה לאחר תקופה של גידול מהיר, בעוד שכתבי עת מסורתיים גדלים בקצב איטי יותר אך יציב.כנ"ל לגבי  ה- impact factor של מגה כתבי העת.. ה- impact factor    מדד שמתבסס על מספר הציטוטים אף הוא בלתי יציב. בדרך כלל האימפקט פקטור של כתבי העת המסורתים גבוה יותר.

ההתנהגות הלא-יציבה  של מגה כתבי עת  אינה בריאה למחקר או לאף אחד מבעלי העניין המעורבים בה, כולל מפרסמים.

הכתבה עוסקת בהשלכות של נתונים אלה על המו"לים, המשקיעים והמחקר. מסקנתו היא שההתנהגות הלא יציבה של כתבי עת צריכה לשמש אות אזהרה.  ההצלחה המסחרית של megajournals אינה מובטחת בטווח הארוך.  ירידות חדות במספר מאמרים יכולים להיתרגם להפסדים גדולים למו"לים. לכן ההמלצה היא להימנע מהשקעות פזיזות, לא לשים את  הביצים בסל אחד, לנקוט בגישה פחות מסוכנת ורחבה יותר מאשר גישה צרה  וממוקדת,  ולהשקיע בשיווק –  צוותי שיווק בעלי יכולת גבוהה או כלים שיווקיים מיוחדים כמו TrendMD עשויים לעשות את ההבדל.

פירוט נוסף בכתבה