בפוסט קודם כתבתי על נושא כתבי העת הטורפים. כתבי העת הטורפים פועלים על פי המודל של הגישה הפתוחה ,אלא שלא כמו"לים ידועים ,חשובים ומכובדים, שמאמצים את מודל הגישה הפתוחה כמו  PLOS   , BioMed Central, eLIFE שמקפידים על בקרת עמיתים ואמינות מדעית,  כתבי העת הטורפים, כך נטען,  הם כתבי עת לא אמינים או בעלי אמינות נמוכה, נוטים לפרסם, תמורת תשלום,  כול מה שמוגש אליהם גם ללא בקרת עמיתים או לאחר בקרה מינימלית

רשימה שחורה של כתבי עת ומו"לים שעלולים להיות טורפים, שנויה במחלוקת,  של הספרן    Jeffrey Beall    מאוניברסיטת קולרדו , שראשיתה ב- 2008 מנתה בראשית  2016, 882   מו"לים.

ב- 15 בינואר 2017  הרשימה נעלמה מרשת האינטרנט  ללא הסבר. שותפיו העסקיים  של Jeffrey Beal  טוענים שהוא אולץ לסגור את האתר, בין היתר,  מסיבות פוליטיות ואיומים.

דובר אוניברסיטת קולרדו, לעומת זאת, מסר שזאת הייתה החלטה אישית של  Beall ושלאוניברסיטה לא היה כול חלק בכך . כדבריו:

“Jeffrey Beall, associate professor and librarian at the University of Colorado Denver, has decided to no longer maintain or publish his research or blog on open-access journals and ‘predatory publishers,’”. “CU Denver supports and recognizes the important work Professor Beall has contributed to the field and to scholars worldwide. CU Denver also understands and respects his decision to take down his website scholarlyoa.com at this time. Professor Beall remains on the faculty at the university and will be pursuing new areas of research.”

הרשימה של Jeffrey Beall  הייתה שנויה  במחלוקת בקרב חוקרים ומומחים לתקשורת מדעית. חלק מחסידי הגישה הפתוחה בקרו את גישתו השלילית לגישה, כפי שבאה לידי ביטוי גם   במאמר משנת 2013 ,  בה כתב שהגישה הפתוחה היא:

“anti-corporatist, oppressive and negative movement, one that uses young researchers and researchers from developing countries as pawns.”

כמה מו"לים התנגדו להכללתם ברשימה השחורה. כך למשל המו"ל  OMICS International, ש- Beall תאר אותו כגרוע ביותר, איים לתבוע את Beal בסך מיליארד דולר על נזק שנגרם לו .

יחד עם זאת, Beall זכה לקרדיט על חשיפתה של  בעיה גדלה והולכת בהוצאה המדעית, והרבה אנשי  אקדמיה סמכו על הרשימה בהחלטתם האם כתב עת מסוים הוא לגיטמי וראוי לפרסם  בו. כמו כן נטען ש- Beal ביסס את הסטנדרטים שלו להערכת כתבי עת על הסטנדרטים של COPE– Committee on Publication Ethics

מן הראוי לציין ,שהכתבה על הורדת הרשימה, זכתה למספר רב של תגובות והתגובות הן בהתאם. הרבה מביעים צער על הורדת הרשימה, חלקם מצדדים בהורדתה וטוענים אף לגזענות מצדו של Beall בשל האפליה שנקט כלפי כתבי עת ממדינות מתפתחות.

בכול מקרה, למעוניינים,  אפשר למצוא את הרשימה השחורה  בארכיון האינטרנט , ואפשר לחילופין בהערכת כתבי עת בגישה פתוחה להיעזר ברשימות ה"לבנות"  ב- Doaj.org  ובחברות ב- OASPA.

לכתבה ולתגובות על העלמות הרשימה